הסיפור שלי התחיל לפני 28 שנים....
הייתי גרושה טריה, אמא לילדה בת 6 ,שחקנית.. מפרנסת (בקושי) יחידה, במערכת
יחסים חדשה כואבת והרסנית, שנמשכה מספר שנים, וכשסוף סוף נחלצתי מימנה,
פרצה מלחמת המיפרץ הראשונה ואני נטולת פרנסה... מבוהלת.. ולחוצה...ברחתי עם ילדתי הקטנה לאיזור ירושלים. בתום המילחמה ובמהלך שנה תמימה הייתי עייפה, כבדה, חלשה וכואבת. לא עלה בדעתי שאני חולה....הייתי רק בת 40.
סליחה ,אבל הקדמתי את המאוחר ..אולי עדיף שאציג את עצמי תחילה...?
שמי אניבאר גילמור פיק. נולדתי בתל אביב ואני בת 60 פלוס.
אני אמא של דפנה ואליי וסבתא של מיכאל, איתמר ועלמה.
בגיל 14 חשבתי שכל החיים שלי יהיו קשורים לאמנות:
למדתי במגמה לתיאטרון בבית הספר התיכון "תלמה ילין", ובצבא הייתי בלהקת הנח"ל.
עם שחרורי מהצבא למדתי משחק בבית הספר לאמנות הבמה "בית-צבי", ולאחר שסיימתי
את הלימודים, שיחקתי בתיאטרון, בקולנוע ובטלוויזיה.
אבל החיים רצו אחרת. ובגיל 40, אובחנתי כחולה במחלה אוטו -אימונית כילייתית
וכרונית !
המחלה והבחירות שעשיתי בעקבותיה שינו לחלוטין את מסלול חיי.
בניסיון לרפא את מחלתי - הציעה לי הרפואה הקונבנציונאלית להשתמש בסטרואידים ובכימותרפיה.
דחיתי את ההצעה על הסף כי ידעתי שהשימוש בתרופות הקשות האלה לא רק שאינו
מבטיח ריפוי אלא
שהוא גורם לתופעות לוואי קשות ומסוכנות.
עד אז הייתי מאוד רחוקה מכול התפישה הטבעית אלטרנטיבית,
לקחתי תרופות כשהיה צריך,
ביקרתי אצל רופאים כשהייתי חולה,
ועשיתי בדיקות שגרתיות כאחד האדם,
ואפילו היה לי בית מרקחת קטן בבית.
למזלי הרב, כשחליתי במחלה האיומה הזו, התעורר בי הקול הפנימי, המורה הפנימי שלי, והוא לא הסכים
ללכת בדרך הסלולה של הרפואה הקונבנציונלית.
החלטתי למצוא דרך אישית וטבעית כדי לשוב ולהיות בריאה.
זה דרש כוח, אומץ, ועמידה בפרץ מול המשפחה המודאגת והסביבה החשדנית.
במשך שנה ארוכה, מפחידה וכואבת, ניסיתי דרכים רבות.
למדתי מדיטציה טרנסצנדנטלית.
קראתי ספרים רבים.
פניתי לאיורוודה (רפואה הודית עתיקה) ופעלתי לפי כל התכתיבים שלה - החל מצמחי
המרפא שהיו מגיעים מהולנד בדואר אוויר, וכלה בתזונה מיוחדת שחלק ממרכיביה לא היו זמינים, והייתי צריכה לרכוש אותם בערים אחרות.
עשיתי טיפולי גוף איורוודיים לניקוי רעלים, וכשכל זה לא עבד בשבילי, פניתי לרפואה הסינית והתחלתי לקחת שיקויים, וצמחי מרפא אחרים שלתחושתי הרעילו אותי.
עשיתי דיקור, שברגעים מסוימים גרם לי לתגובות קשות,
וכלום לא עבד.
נעשיתי יותר ויותר מבוהלת יותר ויותר מפוחדת ויותר ויותר חולה...
כמו שכבר סיפרתי הייתי מפרנסת יחידה, ולכן נאלצתי להתפרנס גם ממלצרות ועבודות
ניקיון.
הביקורים השבועיים אצל המטפלים השונים, הטיפולים, ורכישת התרופות והשיקויים עלו כסף רב שלא היה לי, והריפוי המיוחל לא קרה.
הייתי נואשת.
המשכתי להיפגש עם מרפאים, עושי הילינג וגם עם אסטרולוגים ועושי כשפים.
אבל הרגשתי שמשהו חסר. לא שלם.
אף מטפל לא באמת ליווה אותי.
אף אחד לא תמך ברגעים הקשים.
השאלות ששאלתי נשארו ללא מענה.
אף אחד, כולל הרופאים המהוללים, לא ידע להגיד לי מה סיבת המחלה.
אף אחד לא נתן בידיי כלים להבנה.
הרגשתי שהמידע לא נגיש, ושכולם שומרים אותו אצלם .
אבל אני לא וויתרתי.
הייתי בטיפול פסיכולוגי ונברתי בעמקי נשמתי כי האמנתי שהסיבות למחלה נעוצות גם
באמונות, בתפישות ובהרגלי החיים שלי.
בתום שנה, כשמצבי גרוע ביותר ואני כבר לא יודעת לאן עליי לפנות, פגשתי חברה,
והיא סיפרה לי על שיטת קינגסטון.
הייתי המומה. זו הייתה השיטה היחידה שלא הלכתי בה.
וזו הייתה השיטה היחידה ששמעתי עליה בעבר.
למה דחיתי אותה לסוף? (יש גם לזה תשובה אבל זה כבר לסיפור אחר)
מיד רצתי לקנות את הספר "שביל הזהב לריפוי טבעי".
וכשקראתי את הספר הבנתי מה היה חסר לי.
הייתה חסרה לי אמת. שקיפות. יושרה ונתינה.
וכאן מצאתי כל מה שביקשתי: פשטות, אהבה, ורצון עז לתת, ולשתף בכל מידע.
עוד הבנתי, שמי שרוצה ריפוי צריך להשתוקק להחלמה ולאסוף את כול כוחות הריפוי
הפנימיים שלו.
צריך לשנות הרגלים.
צריך לקחת אחריות על בריאותו וחייו.
וצריך נפש אחת לדבר איתה. נפש שחוותה בעצמה את נפתולי הכאב, הסבל, הפחד,
חוסר האונים, הדאגה, ולבסוף גם החלמה.
כבר למחרת התחלתי ליישם את הוראות התזונה.
לאחר חודשיים וחצי הייתי בריאה!
החלמתי את עצמי ממחלה הנחשבת לכרונית וחשוכת מרפא.
מאז ועד היום - אני בריאה, וממשיכה לצעוד בדרך שאפשרה לי לקבל את עצמי בחזרה
ולהחזיר לעצמי את איכות החיים לה אני ראויה.
בגיל 40 כמעט האמנתי שלעולם לא אוכל לחיות או להיות כפי שחייתי...
לא היה בי הכוח לטפס ארבע קומות עם שקית מצרכים מהסופרמרקט.
אך היום, שני עשורים מאוחר יותר, אני מרגישה צעירה ברוחי, חיונית בגופי, ללא כאב, אני ערנית, בהירת זיכרון ומחשבה, ועסוקה מתמיד...
אני רוקדת, שרה, צועדת ומתעמלת, לומדת ומקדמת את מטרותיי ומקדישה את עשייתי
לאנשים הסובלים מתופעות שמסבות להם כאב, פחד, ודאגה.
תמיד כשאני מספרת את סיפור חיי והחלמתי אני נשאלת אם אני עדיין ממשיכה גם היום לחיות לפי שיטת קינגסטון.
כן אני עונה אני ממשיכה גם היום לחיות על פי כללי הזהב של קינגסטון, כי זוהי הדרך המאוזנת ביותר, המלמדת ביותר, והאמינה ביותר שאני פגשתי.
זוהי הדרך שנתנה בידיי את האחריות לחיי ולבריאותי.
היא נתיב החיים שלי.
וזו השליחות שלי.
